רינת היתה עובדת סוציאלת יחודית סימה תואר שני ותזה לקראת דוקטורט. בשנים האחרונות עבדה בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע במחלקת הנוער ובטיפול המשפחתי. כבר בשנה השניה היתה לעובדת המצטינת במחלקה.
חן איש אדמה אחראי על פיתוח משק המים בבארי. הקדיש זמן ניכר לעזרה לאנשים בדרך מיוחדת שאליו הצטרפו ילדיהם. (למשל טיפול בגינה לשכן שהיה לנכה) הבית שלהם היה מרכז לעזרה לזולת.
בחרנו בפינה טיפולית מכיון שכך נזכור אותם לתמיד כמשפחה שתמיד הושיטה יד לעזרה ותמיכה.
רינת נולדה באוגוסט 1979 בקיבוץ ניר עם, בתם של בתיה ומוטי שגב. היא נכדה למייסדי הקיבוץ.
חן נולד בכ"ט בתמוז תשל"ז, 15/7/1977, בנם של רחל ועודד, והתגורר בבארי. חן נולד בקיבוץ בארי ביולי 1977.
רינת הייתה האחות הקטנה בבית, אבל הצליחה להיות דומיננטית. היא הייתה מדריכה בתנועת הנוער של הקיבוץ, והתבלטה בדרכה הייחודית – מעולם לא התיישרה עם הרוב ותמיד פעלה על פי הבנתה. המרד שלה התבטא בדרכים מעודנות: אהבה זהבה בן ובית"ר ירושלים.
חן היה נער שובב, חובב הרפתקאות, וחברים ידעו שעליו אפשר לסמוך בעיניים עצומות. הוא היה חם ולבבי, מתחשב ועדין, מגיש עזרה בטבעיות נדיבה.
רינת נהנתה מבילויים מגוונים. לפני שנה הייתה במונדיאל בקטאר יחד עם אחיה עמית. היא למדה ערבית בכוחות עצמה, וכשנסעה לסיני, רק לפני כמה שבועות, כבר ידעה מספיק כדי להסתדר.
חן אהב לצאת לטיולי שטח, לרדוף אחרי שיטפונות בנגב, והיה יוצא לטיולי טבע עם משפחתו, שינה בשטח באוהלים.
חן ורינת התחתנו באחד בספטמבר 2005, בטקס צנוע שנערך בבריכה של הקיבוץ עם משפחה וחברים.
לזוג האוהב נולדו ארבעה ילדים. בית משפחת אבן היה בית חם ופתוח.
חן היה מטפל ומתפעל את הילדים, שהיו מרכז חייו ומקור גאוותו. רינת הייתה דואגת לכל העולם, תמיד זמינה ואכפתית. הם היו מוקד של תמיכה ואהבה בקיבוץ.
רינת הקדישה עצמה לעבודה סוציאלית. היא השלימה תואר שני והייתה בדרך לשלישי, תוך שהיא עובדת עם משפחות קשות יום ועם נוער בסיכון. בקיבוץ הייתה רינת מרכזת ועדת חברה, וגם האחראית על טקסי הזיכרון.
חן שירת בסיירת מטכ"ל, פרח בתחום הרכב, ועבד לאחר השחרור בגד"ש. הוא למד קרקע ומים במדרשת רופין והיה בקיא בכל תחומי החקלאות בבארי.
רינת וחן נרצחו בביתם שבבארי על ידי מחבלים לאחר שעות רבות בממ"ד. הבית עלה באש, עשן נכנס לממ"ד עד שהם נאלצו לברוח מהחלון ולהתחבא בשיחים, ולהמתין לצבא שלא הגיע.
חן ניהל קרב עם האקדח שלו עד שההמחבלים רצחו אותם.
רינת, חן, אלון בן ה-16 ועידו בן ה-14 נרצחו בהתקפת מחבלי החמאס גוננו בגופם על הקטנים.
תומר בן ה-12 לקח את הנייד של אביו והחל להתקשר לחברים ושכנים, עד שדיבר עם שכן שהזמין אותו להיכנס מחלון הממ"ד.
מתוך משפחת אבן נשארו 2 הילדים הקטנים – תומר וניר.
העיתונאי יובל שגב כותב על בני משפחתו שנרצחו: "זהו, זה נגמר. מצאו את הגופות. היו 6, נשארו 2 – תומר וניר הקטנים. בלי הורים, בלי אחים גדולים, בלי בית. אבל עם משפחה גדולה ובקיבוץ חזק שיעשו הכל כדי לתת להם את כל מה שאפשר."
להתנדבות וסיוע, צרו קשר עם מנהל הפרויקט:
כדי שנוכל להמשיך ולהעניק למשפחות נוספות את השירות והתמיכה בהגשמת חלומות אהוביהם שנרצחו או נהרגו מאז ה-7 באוקטובר, אנו צריכים את עזרתכם.
הכנסו לקמפיין הגיוס שלנו, ותרמו ככל יכולתכם, וביחד – ננציח את זכרונם ומורשתם.